הדסון ברסרי ברמת החייל תל אביב / רגישות לגלוטן איננה מגבלה כאן

כל הביקורים האחרונים בהדסון בראסרי היו איכותיים. עד לאחרונה לא הרביתי לכתוב במיוחד על התחשבות מסעדות ברגישים לגלוטן. הדסון זכורה לי לטובה גם בהקשר הזה, וחווית הבילוי האחרונה הזכירה לי זאת. הפעם זה נדרש באופן מיוחד, מאחר והגענו לארוחת ערב מוקדמת לאחר בילוי מפוקפק בפסטיגל חנוכה השנתי. כרגיל, רעש והמולה, פקקי ענק (בחניון!), קופות תשלום לא עובדות ושאר מחלות. לא נכביר מילים על הבנאליות של הפסטיגל עצמו (למעט סקירה היסטורית ונוסטלגית של שיריו ופועלו של אריק איינשטיין). אם כך ואם כך, הילדים נהנו מאוד (או כך לפחות טענו) ורק אני בזמן ההמתנה בפקק היציאה, הייתי צריך להמשיך לשמוע מפיהן את שירי הפסטיגל, היישר מהספסל האחורי. עכשיו לאחר התיאור המיוסר הזה אפשר להבין את ההתרפקות על מה שיש להדסון להציע לנו – ויש.

הזמנו מקום מראש, אבל זה כנראה היה מיותר. שעת ערב מוקדמת ברמת החייל והאזור לא ממש הומה. החניה לא הייתה משהו, אבל בחניונים הסמוכים לא היתה בעיה למצוא מקום. מלצרית חביבה ונעימה הבינה מיד עם מי יש לה עסק ושיתפה פעולה באופן מקסים עם גחמותיה של ביתי הבכורה  (עוד לא 10). תפריט ילדים אצלה לא בא בחשבון ולכן היא הלכה על מרק עגבניות  עם קולי פטרוזיליה ושרימפס - רק בלי השרימפס (33 ש"ח), רול סינטה  - עלי בייבי, שומשום והדרים (45 ש"ח) ולעיקרית רצתה ביפבורגר קצבים (62 ש"ח). לתוספת היא ביקשה הום פרייז (19 ש"ח), וסלט עגבניות עם שמן זית, שום וכוסברה (19 ש"ח). לאור הבחירה המגוונת, החלטתי ששנינו נאכל יחד את כל הכבודה הנ"ל. הבן הלך על מנת הילדים הקלאסית – המבורגר, ציפס וקולה (48 ש"ח). עבורו מנה זו איננה טריוויאלית כלל. לחמניה ללא גלוטן טעימה ופריכה (בזכות חימום נכון), המבורגר מבשר טוב, וציפ'ס שבושל תחילה, נפרס לפרוסות עגולות וטוגן לפריכות מושלמת. החיוך שנמרח על פניו עת הגיעה המנה היה שווה הכל. חברה שהייתה איתנו, ואיננה רגישה לגלוטן, אך רגישה למסורת אברהם אבינו של ערבוב בקר בחמאה, העדיפה לקחת פסטה ברוטב שמנת. לא בדקתי, אך מכיוון שבצלחתה לא נשאר גרם פנה אחד, וגם לא עבודה רבה למדיח הכלים של המקום, אני נוטה להניח כי הרוטב והפסטה הוכנו כהלכה.

מרק העגבניות היה סמיך ועשיר, הקולי שעיטר איתו היה מצויר ומדויק. לטעמי, חריפות קלה לא הייתה מזיקה למרק ואף הייתה מחדדת את טעמו. הילדה נהנתה מאוד והמשיכה הלאה. רול הסינטה היה הפתעה אמיתית. חמש פרוסות סינטה מגולגלות סביב עלי בייבי טריים מוחבאים, הונחו מסודרים ברוטב מתקתק של סויה וסילאן ועוטרו בפלחי אשכולית. הבן ניסה רול, נדלק ומיד לקח עוד אחד. מבחן הטעימה שלהם הכריז על המנה המנצחת. הרוטב היה ערב לחיכם ומכיוון שלחם אין בנמצא, הם ליקקו את הרוטב באצבעות. שאפו. ביפבורגר הקצבים של הדסון לא אכזב, הבשר היה עסיסי, עשוי במידה (מדיום) וגם מתובל כראוי. גם ממנו לא נותר שריד. ההום פרייז המקומי מזכירים (כמובן) את ההום פרייז הבוגרים של דיקסי, אולם הם עדינים ומעודנים יותר, וכנראה גם יספקו פחות תעסוקה לבית החולים החדש שעבר לאחרונה למתחם. את עצמי פינקתי בכוס הבלנד של יתיר 2008 (42 ש"ח), שהשתלב יופי עם הבשר וחיוכי הילדים.

גם באיזור הקינוחים מוכיחים בבראסרי שעם מודעות ורצון טוב אפשר (ורצוי) לעשות קינוחים שוקולדיים מענגים וכמעט הכל - ללא גלוטן. כבר לא היינו רעבים מדי, אך מכיוון שהבחירה הייתה קשה, לקחנו שני קינוחים שנראו מבטיחים. 'מיסיסיפי מאד פאי' (37 ש"ח) התגלה כמשהו בין סופלה לעוגת שוקולד חמה, בתוספת הראויה של גלידת שוקולד וקצפת. הקינוח השוקולדי השני היה מוס שוקולד במילוי קרם פאטיסייר (37 ש"ח). שני הקינוחים היו מרשימים, טעימים להפליא ולא מתוקים מדי. הילדה קצת התאכזבה שהשוקולד לא פרץ החוצה כמו בסופלה הקלאסי שהיא רגילה מהבית, אבל משמח לחשוב שיש דברים שהיא מעדיפה (עדיין) במטבח של אבא. המוס על שכבותיו היה מורכב מדי אפילו לילדים שרגילים בטעמים מורכבים. בכל זאת חויה למבוגרים בלבד. תה נענע (13 ש"ח!) ואספרסו קצר (10 ש"ח) ליוו את הקינוחים ולא אכזבו בטריותם ובעוצמתם.

המקום איננו זול כלל ועיקר. הדבר נכון לראשונות ולכל מה שמסביב. הבשרים לעיקריות אפילו עוד יותר יקרים, אבל את זה נשאיר לפעם אחרת. לסיכום, חווית הביקור היתה נעימה וטעימה. המחיר הסתכם ב 427 ש"ח לפני שירות (שהיה מקסים, כבר אמרתי?). במיוחד לרגישים לגלוטן, הדסון בראסרי מספק תחושה שאפשר גם אחרת.