תיאודור - אין זו אגדה

תיאודור – אין זו אגדה (פורסם לראשונה ב 2010)

משך זמן רב חיפשנו חניה בקרבת המסעדה, ובסוף מצאנו אחת ממש ממול –VIP  אמיתי. כנראה שהסמל על מכונית הליסינג היה בולט במיוחד, כך שהניסיון להתחבב עלינו כבר במדרגות היה מוזר, בעיקר בהתחשב בעובדה שיש לפחות מספר אלפים של עובדים עם סמל זהה. בכל מקרה, החביבות עשתה את שלה ונכנסנו מחויכים למקום מעוצב ואסתטי, אשר נדמה כי קצת הגזימו בניסיון לשוות לו שיק חדשני במיוחד. המיקום של הבניין וחזותו החיצונית נפגמים משהו בעיצוב הסופר-מודרני. הביקור השגרתי לנטילת הידיים גרם לי להתאמץ למצוא את שירותי הגברים. יתכן וחדרים אלו נמצאים עדיין בשלב התכנון והבניה - שתי דלתות זהות, ללא סימן כלשהו (מלבד העובדה שאחת נפתחת החוצה ואחת נפתחת פנימה ואולי זה הרמז?).  מכיוון שהיינו היחידים במסעדה בדקתי את שני החדרים וגם לאחר הביקור לא הצלחתי להבין מי מהם מיועד לבני מיני. בכל מקרה, נסלח הדבר בזכות ניקיון וסדר מושלמים (בשניהם), עיצוב אלגנטי והמשך המוזיקה העברית מחלל המסעדה.

התיישבנו במקום אינטימי יחסית וקיבלנו תפריט בצורת עיתון מתקופת המנדט. זה לא שלא ראינו כאלה בעבר (רביבה וסיליה, למשל), אך בכל זאת התפריט היה מושקע ומפורט ונותן תחושה מלאה שהגעת לשיעור היסטוריה ציוני אמיתי. לפני הכל ביקשנו 3 כוסות של מיץ תפוזים סחוט. מיץ התפוזים היה טוב, אולם למרות הגאווה הציונית של הפרי המקומי, אחרי טיול הגורמה הטרי של א' בסיציליה וכמות נוזל תפוזי הדם שזורם בעורקיו היה קשה לגרום לו ליהנות ממיץ סטנדרטי של ענף יצוא ציוני מוביל. עיון בחלק התפריט הרלוונטי, גילה שלוש ארוחות בוקר אשר צדו את עינינו. בוקר בגזוזטרה – בריוש ועליו סלמון מעושן וביצי עין (43 ₪), בוקר מאוחר – בריוש, רוסטביף ומנגולד ברוטב בויבז וביצי עין (54 ₪) ושקשוקה ציונית – עגבניות, חצילים וגבינה (29 ₪), אשר משום מה לא נכללה בקטגורית ארוחות הבוקר (ולכן לא כללה שתייה קרה וחמה בנוסף). ארוחות מהסוג הזה אנחנו נוהגים ללוות בקוקטייל מתאים, אולם יתכן שההסתדרות הציונית לא אישרה ערבוב אלכוהול בארוחת הבוקר. הסתפקנו בשתי כוסות פרנו (28 ₪), אשר הכילו מנה כפולה מהמקובל, כולל השאלה החשובה אם אנחנו מעוניינים בקרח (לא). ו' היה מרוצה מהבוקר בגזוזטרה. הסלמון המעושן היה טעים לו במיוחד למרות שאני לא התרשמתי יתר על המידה. הביצים היו עשויות במידה, והפרנץ' טוסט שנח מתחת היה עסיסי וטעים. גם הבוקר המאוחר לא אכזב. הבשר התגלה אמנם כסינטה טובה, אולם בניגוד לציפיות הנתח טוגן במחבת ונחתך לאצבעות ולא נצלה כנתח גדול בתנור ולאחריו נפרס לפרוסות דקיקות – כיאה לרוסטביף. המנגולד היה טרי וחלוט כראוי, אולם הכיל כמויות חול של ארמון בחוף הים. הבויבז התגלה כרוטב חרדל חביב ומתובל, אך עדיף היה לו הוגש בצד ולא קישט ישירות את חלבון הביצים. השקשוקה הציונית (שכמעט גרמה לנו לרצות לארוז אותה ולשלוח אותה לאורי בלאו) הייתה נפילה של ממש - הביצים היו עשויות מדי, ועודף קיצוני פפריקה הפך את המנה לבעלת טעם שרוף ומלוח כאחד. תוספות המטבלים של שמן זית וזעתר, פסטו פלפלים, חמאה, זיתים , וריבה ולא הרשימו במיוחד.

המלצרית היחידה שעבדה באותו זמן הייתה חביבה מאוד, אך מנומנמת משהו. העובדה המצערת שבמשך כל זמן שהותנו היינו לקוחותיה היחידים, לפחות גרמה לשירות להיות יעיל באופן יחסי. א' מיהר באותו הבוקר לסוף שבוע רגוע בצפון, אז עברנו בקלילות לקינוח, ולצערי חלקנו קרם ברולה (28 ₪), למרות הצעות שוקולדיות מפתות אחרות. קרם הברולה היה מאכזב במיוחד תודות למתיקות יתר ומרקם של מעדן וניל ציוני ותיק. קפה הפוך אחד היה בסדר, אך שני אספרסו כפול שהזמנו תועדו כאספרסו קצר ולאחר תהיות התעקש בעל הבית לתת שני אספרסו כפול נוספים על חשבונו. הקפה היה טוב, חזק ואיכותי. לחשבוננו הצטרף בקבוק מים מינרלים והוא הסתכם ב 250 ₪.

מלבד הביקורת הישירה על האוכל שהזמנו, היה מקום להגיש לחם וחמאה, בייחוד כאשר מגיעה שתייה ומחכים בסבלנות לארוחת הבוקר. נראה שבתיאודור משתדלים מאוד לייצר בר מסעדה איכותי ומתקדם, וגם הניסיון לספק אווירה נינוחה ומקצועית לא נעלם מעינינו. נקווה כי הליקויים נובעים מקשיי הרצה ראשוניים וכי בהגעתנו הבאה הקרובה הם יתוקנו, כך שנוכל לבחון בצורה טובה יותר לאן פניה של הציונות.