עברנו דירה - http://assafshlush.wordpress.com

http://assafshlush.wordpress.com

עברנו דירה חפשו אותי ב:

http://assafshlush.wordpress.com

תיאודור - אין זו אגדה

תיאודור – אין זו אגדה (פורסם לראשונה ב 2010)

משך זמן רב חיפשנו חניה בקרבת המסעדה, ובסוף מצאנו אחת ממש ממול –VIP  אמיתי. כנראה שהסמל על מכונית הליסינג היה בולט במיוחד, כך שהניסיון להתחבב עלינו כבר במדרגות היה מוזר, בעיקר בהתחשב בעובדה שיש לפחות מספר אלפים של עובדים עם סמל זהה. בכל מקרה, החביבות עשתה את שלה ונכנסנו מחויכים למקום מעוצב ואסתטי, אשר נדמה כי קצת הגזימו בניסיון לשוות לו שיק חדשני במיוחד. המיקום של הבניין וחזותו החיצונית נפגמים משהו בעיצוב הסופר-מודרני. הביקור השגרתי לנטילת הידיים גרם לי להתאמץ למצוא את שירותי הגברים. יתכן וחדרים אלו נמצאים עדיין בשלב התכנון והבניה - שתי דלתות זהות, ללא סימן כלשהו (מלבד העובדה שאחת נפתחת החוצה ואחת נפתחת פנימה ואולי זה הרמז?).  מכיוון שהיינו היחידים במסעדה בדקתי את שני החדרים וגם לאחר הביקור לא הצלחתי להבין מי מהם מיועד לבני מיני. בכל מקרה, נסלח הדבר בזכות ניקיון וסדר מושלמים (בשניהם), עיצוב אלגנטי והמשך המוזיקה העברית מחלל המסעדה.

התיישבנו במקום אינטימי יחסית וקיבלנו תפריט בצורת עיתון מתקופת המנדט. זה לא שלא ראינו כאלה בעבר (רביבה וסיליה, למשל), אך בכל זאת התפריט היה מושקע ומפורט ונותן תחושה מלאה שהגעת לשיעור היסטוריה ציוני אמיתי. לפני הכל ביקשנו 3 כוסות של מיץ תפוזים סחוט. מיץ התפוזים היה טוב, אולם למרות הגאווה הציונית של הפרי המקומי, אחרי טיול הגורמה הטרי של א' בסיציליה וכמות נוזל תפוזי הדם שזורם בעורקיו היה קשה לגרום לו ליהנות ממיץ סטנדרטי של ענף יצוא ציוני מוביל. עיון בחלק התפריט הרלוונטי, גילה שלוש ארוחות בוקר אשר צדו את עינינו. בוקר בגזוזטרה – בריוש ועליו סלמון מעושן וביצי עין (43 ₪), בוקר מאוחר – בריוש, רוסטביף ומנגולד ברוטב בויבז וביצי עין (54 ₪) ושקשוקה ציונית – עגבניות, חצילים וגבינה (29 ₪), אשר משום מה לא נכללה בקטגורית ארוחות הבוקר (ולכן לא כללה שתייה קרה וחמה בנוסף). ארוחות מהסוג הזה אנחנו נוהגים ללוות בקוקטייל מתאים, אולם יתכן שההסתדרות הציונית לא אישרה ערבוב אלכוהול בארוחת הבוקר. הסתפקנו בשתי כוסות פרנו (28 ₪), אשר הכילו מנה כפולה מהמקובל, כולל השאלה החשובה אם אנחנו מעוניינים בקרח (לא). ו' היה מרוצה מהבוקר בגזוזטרה. הסלמון המעושן היה טעים לו במיוחד למרות שאני לא התרשמתי יתר על המידה. הביצים היו עשויות במידה, והפרנץ' טוסט שנח מתחת היה עסיסי וטעים. גם הבוקר המאוחר לא אכזב. הבשר התגלה אמנם כסינטה טובה, אולם בניגוד לציפיות הנתח טוגן במחבת ונחתך לאצבעות ולא נצלה כנתח גדול בתנור ולאחריו נפרס לפרוסות דקיקות – כיאה לרוסטביף. המנגולד היה טרי וחלוט כראוי, אולם הכיל כמויות חול של ארמון בחוף הים. הבויבז התגלה כרוטב חרדל חביב ומתובל, אך עדיף היה לו הוגש בצד ולא קישט ישירות את חלבון הביצים. השקשוקה הציונית (שכמעט גרמה לנו לרצות לארוז אותה ולשלוח אותה לאורי בלאו) הייתה נפילה של ממש - הביצים היו עשויות מדי, ועודף קיצוני פפריקה הפך את המנה לבעלת טעם שרוף ומלוח כאחד. תוספות המטבלים של שמן זית וזעתר, פסטו פלפלים, חמאה, זיתים , וריבה ולא הרשימו במיוחד.

המלצרית היחידה שעבדה באותו זמן הייתה חביבה מאוד, אך מנומנמת משהו. העובדה המצערת שבמשך כל זמן שהותנו היינו לקוחותיה היחידים, לפחות גרמה לשירות להיות יעיל באופן יחסי. א' מיהר באותו הבוקר לסוף שבוע רגוע בצפון, אז עברנו בקלילות לקינוח, ולצערי חלקנו קרם ברולה (28 ₪), למרות הצעות שוקולדיות מפתות אחרות. קרם הברולה היה מאכזב במיוחד תודות למתיקות יתר ומרקם של מעדן וניל ציוני ותיק. קפה הפוך אחד היה בסדר, אך שני אספרסו כפול שהזמנו תועדו כאספרסו קצר ולאחר תהיות התעקש בעל הבית לתת שני אספרסו כפול נוספים על חשבונו. הקפה היה טוב, חזק ואיכותי. לחשבוננו הצטרף בקבוק מים מינרלים והוא הסתכם ב 250 ₪.

מלבד הביקורת הישירה על האוכל שהזמנו, היה מקום להגיש לחם וחמאה, בייחוד כאשר מגיעה שתייה ומחכים בסבלנות לארוחת הבוקר. נראה שבתיאודור משתדלים מאוד לייצר בר מסעדה איכותי ומתקדם, וגם הניסיון לספק אווירה נינוחה ומקצועית לא נעלם מעינינו. נקווה כי הליקויים נובעים מקשיי הרצה ראשוניים וכי בהגעתנו הבאה הקרובה הם יתוקנו, כך שנוכל לבחון בצורה טובה יותר לאן פניה של הציונות. 

משו...טוב אצל גוז'ף ולואיז / לחובבי הז'אנר

בדיקות מעקב הצליאק השנתיות שלנו, הפכו לריטואל של עוגת יומולדת (ללא גלוטן). בדומה לטארט, הבסיס לריטואל - השהות בבית החולים - איננה ארוכה במיוחד, ולמזלנו גם מאופיינת בקלילות ואווריריות (יחסית). הקצפת מגיעה בהמשך בדמות משחקים משותפים בגני שעשועים לילדים ואילו הדובדבן(ים) הוא ארוחת צהריים במסעדה. בשנה שעברה הגענו למקום שהיה חדש עבורנו (למרות שנפתח כבר מ 2004), ולאחר שהילדים בילו חלק ניכר מהשנה החולפת בנוסטלגיה אופיינית לגיל הזהב, על הרביולי והגבינות, לא הייתה ברירה אלא לפקוד שוב את המקום השונה והייחודי הזה. למקום קוראים משו...טוב אצל גוז'ף ולואיז (כך במקור) והוא ממוקם על הכביש הראשי בסמוך לגבול הרצליה-רמת השרון. אם נכנסים פנימה לשכונה השקטה של נווה ישראל, אפילו בעיות החניה נפתרות, וכל שנותר הוא לפסוע קמעה ולהגיע למקום שהוא יותר מסתם מסעדה.

אמנות ועיצוב הם עוד צד פחות חזק אצלי, ולכן קשה לי להתייחס באופן כוללני לעיצוב של המקום (קל וחומר לתיאור העצמי של השילוב - רטרו-קלאסי-רומנטי-הייטקי שגם שאחרי שאני שם אני לא ממש מבין איך זה מתחבר). אני הרגשתי בספריה פתוחה, המשקיפה לגינה קטנה ומרגיעה, ומנגנת מוזיקה ישראלית מנחמת. באופן מפתיע אפשר גם להזמין משהו לאכול. יחד עם זאת, הבעיה הראשונה שנתקלנו בה הייתה בשטיפת ידיים המסורתית, אשר צריכה להיעשות בתא שירותים קטן וצפוף. אם מניחים את הידיים במאונך, הן נתקלות בקיר או מרטיבות את הרצפה כך שבכל מקרה יוצאים לא טוב.

תפריט הצהריים מינימליסטי, פשוט ונגיש (זה לא אומר שכל אחד ימצא מה לאכול), ועדיין לקח לנו המון זמן עד שהחלטנו. אולי מפאת חוסר ההחלטיות של הילדים ואולי בזכות העובדה שסופסוף הם באמת יכולים לבחור, הלכנו על שתי עסקיות – ראשונה, עיקרית וקינוח במחיר העיקרית – ופיצה ילדים (46 ש"ח). מה רבה הייתה אכזבתנו לגלות שהמנה שנבחרה לאחר לבטים קשים – סלמון מתובל בשום שמן זית ורוזמרין וכו' לא יגיע אלינו. כנראה שהגענו מוקדם מדי בשני בצהריים, ואספקת הדגים הטריים טרם הושלמה. ניסיונות כנים של בעלת המקום לתחליפים לא שכנעו את הגברת הקטנה, אז קיבלנו אפשרות לשלוט ברוטב של רביולי הבטטה (56 ש"ח). הילדה ביקשה לשלב שמנת בעגבניות (רוזה בשפתנו) וזה אכן נעשה כהלכה ובמינונים הראויים. עיקרית נוספת, "כמו קיש" (48 ש"ח) הופיעה (כמובטח) כמאפה בטטה, כרישה וגבינות. המאפה היה ריחני, טרי אך לווה במטבלים קצת פחות מרשימים. לא הופתעתי לראות את אותם מטבלים בכוסיות קטנות לצד פיצת הילדים. מטבל פלפלים אדומים אנמי למדי, פסטו (על בסיס לא מוכר) בשמן זית (עדין) וווינגרט שהפך לחביבם של הילדים. עם כל המגבלות והצער שבצורך להזמין אותה, הפיצה עשתה עבודתה נאמנה. 

לראשונות (הכלולות כאמור במחירי העיקריות) לקחנו שני מרקים שנשתו במהירות. מרק עגבניות ואורז, שבגלל סמיכותו הרבה הזכיר יותר רוטב פסטה מאשר מרק, היה טעים באופן מפתיע (בייחוד לילדה). מרק עדשים כתומות (גם הוא עם אורז, אבל פצפוצים) בתיבול עדין של כמון ושום היה נוזלי יותר וטעים לא פחות. מכיוון שהיו רק שני קינוחים לבחירה – סופלה שוקולד חם ומלבי – החלטנו לטעום משניהם. הילדים הצטערו צער כפול. הראשון מכיוון שסופלה השוקולד (שהיה לא רע כלל) הגיע בספל אספרסו קטן ולא במיכל גדול, וצערם גדל שהבינו שהקינוח השני הוא בצבע לבן ברובו ועם ריח של פרחים. אני יכול לציין, שזה היה המלבי הטוב ביותר שאכלתי, בוודאי מחוץ לתחומי יפו. בסיס טוב של שמנת, מרקם מושלם, רוטב מי ורדים סמיך במתיקות מעודנת ושברי פיסטוקים. באמת שניסיתי לשכנע שוב ושוב לטעום מהמעדן, כדי להתחרט ולהתאהב, אך נותרתי לבדי עם המלבי בבדידות מזהרת.

בתוך כל האווירה החיובית, והמוזיקה הרגועה, אפשר וצריך לציין בעיה נוספת והיא ריח שרוף שעולה מדי פעם מהתנור שנמצא במתחם הסועדים. אמנם לא מטגנים במסעדה זו (באמת), אבל גם ריח של שאריות מהתנור יגרום תחושה לא נעימה לרוב האנשים שניחנו בחוש החושני במיוחד. בקבוק מים מינרלים, קולה (לילד) ותה נענע ריחני הוסיפו לחשבון עוד 30 ש"ח והשירות (12%) שהתווסף גם הוא למחיר הסופי  עיגל את החשבון ל 200 ש"ח. לסיכום, כיאה לאווירה במקום, זמן ההמתנה למנות אינו קצר, וכך מצאתי לי זמן לשוטט בין הספרים. כך גיליתי לא מעט ספרים מעניינים שאולי כדאי שאקרא. במחשבה נוספת, אפשר לקפוץ ולטעום משו...טוב ולקרוא בהמשכים.

משו...טוב אצל גוז'ף ולואיז

דרך בן גוריון 48 הרצליה

כשר, חלבי, צמחוני, ללא גלוטן

09-9566916

הבסטה (פורסם לראשונה ב 2010)

לפני ולפנים

שישי בבוקר (אך גם שלישי יתאים) והמדרחוב של נחלת בנימין מספק תפאורה ראויה. חניה בחניון גרוזנברג הצמוד לכניסה הדרומית של  המדרחוב ב-25 ₪ (או כפי שהתמזל מזלנו - כחול-לבן בודד ממש מול החניון וסלופארק זמין בחצי מחיר) תיתן גם את האופציה להליכת בוקר נעימה בין הדוכנים ופינות החמד של המדרחוב הססגוני. ציירים, נגנים, ושאר אמנים מעירים את הרחוב ומספקים את האווירה הדרושה לחיפוש אחר טעימות רוחניות לא פחות. וכאלו מצאנו בשפע בבסטה בודדה וייחודית, קצת לפני יתר הבסטות הסטנדרטיות של שוק הכרמל הנושק למדרחוב. שני החברים כבר ישבו בפנים ונופפו לעברי. עדיין הייתי שבוי בקסמו של הרחוב ורק במקרה הבחנתי בהם. שלט ברור לא מצאתי, אבל התפוסה המלאה לא הותירה מקום לספק- הגעתי. חלל הבסטה מורכב מבר קטן ומשולחן מוזר לחמישה אשר בו התיישבנו. כל שאר השולחנות ממוקמים על הרחוב, ובדיעבד היינו צריכים לשבת שם. ישיבה במעבר אינה נוחה במיוחד, ודי הסתבכנו בניסיון להתמקם. טעות שלנו. שאר האורחים ברחוב נראו מרווחים ומעודדים מאוד. חוויה, רק שלא תלכו לאיבוד

יד רוחצת יד

כמו רוב הדברים במקום, גם בתחום הזה הלכו עם הבסטה עד הסוף. רק היה חסר שכדי לשטוף ידיים היה מפנים אותנו לכיור צדדי ברחוב. ממש צמוד לשולחן שלנו נמצאים שירותים קטנטנים עם הקוריוז של פקק שעם בתור ידית להורדת מים. ברז השטיפה והכיור קטנים אף הם, ויש חשש לגורל ערימות הניר הסופג המונחות על מדף מינימליסטי. במזל רב הצלחתי לצאת מבלי לגרום לנזק היגייני (ובעקבותיו, ל'ברכות' אנונימיות מהמנקים העתידיים של המקום). ובכל זאת, נקי. עם כל הקושי. קצת אקרובטיקה ואתם בחוץ

מה היה לנו שם?

תפריט מניר פשוט, בכתב יד, ממשיך את הקו הפשוט והנגיש של המקום. אין הרבה בחירה בארוחת הבוקר ובניגוד לרוב המקומות פה לא שאלו אותנו איך אתם רוצים לקבל את הביצים. ביצים קשות טובות וירקות טריים ובחירה בין דגים כבושים, בשרים כבושים או גבינות (49 ₪). החיים בשלישיה מעולם לא נראו טוב כל כך, ואכן זכינו לקבל צלחת מרכזית של ירקות טריים מאוד - אבוקדו, עגבנייה, מלפפון, בצל ירוק, צנון, מלווים בפרוסות של ביצים קשות. הכל מטובל בשמן זית, לימון, מלח גס ופלפל גרוס. שלוש צלחות נוספות הכילו את התוספות הנכספות – סלמון ואינטיאס כבושים לשלמות ופרוסים עבה מהרגיל בצורה שמדגישה טעמים, קרפצ'יו בקר ופרוסות דקות של לשון בקר כבושה וצלחת גבינות עיזים של משק קורנמל הדרומי. כל אחת מהמנות ראויה לתשבוחות. גם הכבישה המקומית וגם הרכש המדברי מהר הנגב. לגבי משק קורנמל, נדמה שהוא כבר תופס מקום של כבוד במסעדות העילית הישראליות (כתית, למשל, בתור קינוח). מה שטוב לכתית כקינוח כנראה מצוין לבסטה לארוחת הבוקר. סלסלת לחמים משני סוגים (בגט משודרג וגרסה רגועה של לחם רוסי) יחד עם חמאה צהובה ואיכותית משלימים את ארוחת הבוקר כדי שלא נישאר רעבים. מילוי חוזר של הלחמים התבקש והגיע מאליו כך שגם במקרה זה הרגשנו רצויים. איזה כיף שאפשר לוותר מדי פעם על השקשוקה והסלט הישראלי, ולהתענג על חומרי גלם לא מתפשרים. שתי כוסות של ארק טומא לבנוני (24 ש"ח) השלימו את אווירת הבוקר. לאורך הארוחה השירות היה קשוב ומאיר פנים. הסברים בכיף, סבלנות והיכרות אינטימית של המנות ממחישים את המקצועיות הקולינרית שמאפיינת את המקום. שוב הוכח שכאשר יש חומרי גלם איכותיים לא נדרשת טכניקה או יצירתיות מיוחדת להפקת ארוחת בוקר מצוינת. מעניין יהיה לבחון את כישרונו של השף בארוחת ערב ואת זאת נעשה בהקדם. נמרצות החומר.

סגור איתו חשבון

מגוון הקינוחים בתפריט מצומצם יחסית והספיישלים משום מה לא משכו אותנו אז הלכנו על עוגת היום. עוגה בחושה עם אספרסו (19 ₪ ) אשר לא הפתיעה אך גם לא הפתיעה לרעה. עוגה בחושה. מהקפה קצת התאכזבנו. הפוך אחד ושני אספרסו כפול לא הוכנו כהלכה. לנו נדמה שהמכונה הייתה עדיין בשלביה הראשונים של הבוקר ואולי טעמים שרופים מליל אמש נתנו את אותותיהם. השקעה כל כך גדולה בחומרי גלם מצדיקה טיפול טוב יותר בקפה.

ארוחת הבוקר איננה זולה ולטעמי מתומחרת מעט יקר מדי. אמנם החומרים טובים, אך 49 ₪ נראים קצת יותר מדי, בייחוד שהארוחה כוללת שתיה חמה בלבד ולא שתיה קרה בנוסף כמקובל ברמת מחירים זו. גם בקבוק המים המינרלים הבודד שהזמנו - אויאן - גרמו לנו להרגיש שקצת הגזימו בניסיון ללכת על חומרי גלם ייחודיים. נביעות בבקבוק זכוכית היה בהחלט מספק. סה"כ הסתכמה הארוחה לשלושתנו ב- 242 ₪. נהנינו מאוד ותישרנו בהתאם. מומלץ.

הבסטה. השומר 4 (בין מדרחוב נחלת בנימין לשוק הכרמל), תל אביב. שעות פתיחה: א-ו 08:00 – 02:00.

טלפון: 057-9438920.

אווירה- כייפית, קלילה ואותנטית. 9

שירות- חייכני ויעיל 9

לאכול- נגיסות קטנות ולהתענג על על כל ביס. 9

לשתות- אלכוהול בכיף. קפה לשיפור. 8

לסיכום-  יש לנו חלק בנחלה

הדסון ברסרי ברמת החייל תל אביב / רגישות לגלוטן איננה מגבלה כאן

כל הביקורים האחרונים בהדסון בראסרי היו איכותיים. עד לאחרונה לא הרביתי לכתוב במיוחד על התחשבות מסעדות ברגישים לגלוטן. הדסון זכורה לי לטובה גם בהקשר הזה, וחווית הבילוי האחרונה הזכירה לי זאת. הפעם זה נדרש באופן מיוחד, מאחר והגענו לארוחת ערב מוקדמת לאחר בילוי מפוקפק בפסטיגל חנוכה השנתי. כרגיל, רעש והמולה, פקקי ענק (בחניון!), קופות תשלום לא עובדות ושאר מחלות. לא נכביר מילים על הבנאליות של הפסטיגל עצמו (למעט סקירה היסטורית ונוסטלגית של שיריו ופועלו של אריק איינשטיין). אם כך ואם כך, הילדים נהנו מאוד (או כך לפחות טענו) ורק אני בזמן ההמתנה בפקק היציאה, הייתי צריך להמשיך לשמוע מפיהן את שירי הפסטיגל, היישר מהספסל האחורי. עכשיו לאחר התיאור המיוסר הזה אפשר להבין את ההתרפקות על מה שיש להדסון להציע לנו – ויש.

הזמנו מקום מראש, אבל זה כנראה היה מיותר. שעת ערב מוקדמת ברמת החייל והאזור לא ממש הומה. החניה לא הייתה משהו, אבל בחניונים הסמוכים לא היתה בעיה למצוא מקום. מלצרית חביבה ונעימה הבינה מיד עם מי יש לה עסק ושיתפה פעולה באופן מקסים עם גחמותיה של ביתי הבכורה  (עוד לא 10). תפריט ילדים אצלה לא בא בחשבון ולכן היא הלכה על מרק עגבניות  עם קולי פטרוזיליה ושרימפס - רק בלי השרימפס (33 ש"ח), רול סינטה  - עלי בייבי, שומשום והדרים (45 ש"ח) ולעיקרית רצתה ביפבורגר קצבים (62 ש"ח). לתוספת היא ביקשה הום פרייז (19 ש"ח), וסלט עגבניות עם שמן זית, שום וכוסברה (19 ש"ח). לאור הבחירה המגוונת, החלטתי ששנינו נאכל יחד את כל הכבודה הנ"ל. הבן הלך על מנת הילדים הקלאסית – המבורגר, ציפס וקולה (48 ש"ח). עבורו מנה זו איננה טריוויאלית כלל. לחמניה ללא גלוטן טעימה ופריכה (בזכות חימום נכון), המבורגר מבשר טוב, וציפ'ס שבושל תחילה, נפרס לפרוסות עגולות וטוגן לפריכות מושלמת. החיוך שנמרח על פניו עת הגיעה המנה היה שווה הכל. חברה שהייתה איתנו, ואיננה רגישה לגלוטן, אך רגישה למסורת אברהם אבינו של ערבוב בקר בחמאה, העדיפה לקחת פסטה ברוטב שמנת. לא בדקתי, אך מכיוון שבצלחתה לא נשאר גרם פנה אחד, וגם לא עבודה רבה למדיח הכלים של המקום, אני נוטה להניח כי הרוטב והפסטה הוכנו כהלכה.

מרק העגבניות היה סמיך ועשיר, הקולי שעיטר איתו היה מצויר ומדויק. לטעמי, חריפות קלה לא הייתה מזיקה למרק ואף הייתה מחדדת את טעמו. הילדה נהנתה מאוד והמשיכה הלאה. רול הסינטה היה הפתעה אמיתית. חמש פרוסות סינטה מגולגלות סביב עלי בייבי טריים מוחבאים, הונחו מסודרים ברוטב מתקתק של סויה וסילאן ועוטרו בפלחי אשכולית. הבן ניסה רול, נדלק ומיד לקח עוד אחד. מבחן הטעימה שלהם הכריז על המנה המנצחת. הרוטב היה ערב לחיכם ומכיוון שלחם אין בנמצא, הם ליקקו את הרוטב באצבעות. שאפו. ביפבורגר הקצבים של הדסון לא אכזב, הבשר היה עסיסי, עשוי במידה (מדיום) וגם מתובל כראוי. גם ממנו לא נותר שריד. ההום פרייז המקומי מזכירים (כמובן) את ההום פרייז הבוגרים של דיקסי, אולם הם עדינים ומעודנים יותר, וכנראה גם יספקו פחות תעסוקה לבית החולים החדש שעבר לאחרונה למתחם. את עצמי פינקתי בכוס הבלנד של יתיר 2008 (42 ש"ח), שהשתלב יופי עם הבשר וחיוכי הילדים.

גם באיזור הקינוחים מוכיחים בבראסרי שעם מודעות ורצון טוב אפשר (ורצוי) לעשות קינוחים שוקולדיים מענגים וכמעט הכל - ללא גלוטן. כבר לא היינו רעבים מדי, אך מכיוון שהבחירה הייתה קשה, לקחנו שני קינוחים שנראו מבטיחים. 'מיסיסיפי מאד פאי' (37 ש"ח) התגלה כמשהו בין סופלה לעוגת שוקולד חמה, בתוספת הראויה של גלידת שוקולד וקצפת. הקינוח השוקולדי השני היה מוס שוקולד במילוי קרם פאטיסייר (37 ש"ח). שני הקינוחים היו מרשימים, טעימים להפליא ולא מתוקים מדי. הילדה קצת התאכזבה שהשוקולד לא פרץ החוצה כמו בסופלה הקלאסי שהיא רגילה מהבית, אבל משמח לחשוב שיש דברים שהיא מעדיפה (עדיין) במטבח של אבא. המוס על שכבותיו היה מורכב מדי אפילו לילדים שרגילים בטעמים מורכבים. בכל זאת חויה למבוגרים בלבד. תה נענע (13 ש"ח!) ואספרסו קצר (10 ש"ח) ליוו את הקינוחים ולא אכזבו בטריותם ובעוצמתם.

המקום איננו זול כלל ועיקר. הדבר נכון לראשונות ולכל מה שמסביב. הבשרים לעיקריות אפילו עוד יותר יקרים, אבל את זה נשאיר לפעם אחרת. לסיכום, חווית הביקור היתה נעימה וטעימה. המחיר הסתכם ב 427 ש"ח לפני שירות (שהיה מקסים, כבר אמרתי?). במיוחד לרגישים לגלוטן, הדסון בראסרי מספק תחושה שאפשר גם אחרת.