שישי קולינרי: משו...טוב אצל גוז'ף ולואיז / לחובבי הז'אנר

בדיקות מעקב הצליאק השנתיות שלנו, הפכו לריטואל של עוגת יומולדת (ללא גלוטן). בדומה לטארט, הבסיס לריטואל - השהות בבית החולים - איננה ארוכה במיוחד, ולמזלנו גם מאופיינת בקלילות ואווריריות (יחסית). הקצפת מגיעה בהמשך בדמות משחקים משותפים בגני שעשועים לילדים ואילו הדובדבן(ים) הוא ארוחת צהריים במסעדה. בשנה שעברה הגענו למקום שהיה חדש עבורנו (למרות שנפתח כבר מ 2004), ולאחר שהילדים בילו חלק ניכר מהשנה החולפת בנוסטלגיה אופיינית לגיל הזהב, על הרביולי והגבינות, לא הייתה ברירה אלא לפקוד שוב את המקום השונה והייחודי הזה. למקום קוראים משו...טוב אצל גוז'ף ולואיז (כך במקור) והוא ממוקם על הכביש הראשי בסמוך לגבול הרצליה-רמת השרון. אם נכנסים פנימה לשכונה השקטה של נווה ישראל, אפילו בעיות החניה נפתרות, וכל שנותר הוא לפסוע קמעה ולהגיע למקום שהוא יותר מסתם מסעדה.

אמנות ועיצוב הם עוד צד פחות חזק אצלי, ולכן קשה לי להתייחס באופן כוללני לעיצוב של המקום (קל וחומר לתיאור העצמי של השילוב - רטרו-קלאסי-רומנטי-הייטקי שגם שאחרי שאני שם אני לא ממש מבין איך זה מתחבר). אני הרגשתי בספריה פתוחה, המשקיפה לגינה קטנה ומרגיעה, ומנגנת מוזיקה ישראלית מנחמת. באופן מפתיע אפשר גם להזמין משהו לאכול. יחד עם זאת, הבעיה הראשונה שנתקלנו בה הייתה בשטיפת ידיים המסורתית, אשר צריכה להיעשות בתא שירותים קטן וצפוף. אם מניחים את הידיים במאונך, הן נתקלות בקיר או מרטיבות את הרצפה כך שבכל מקרה יוצאים לא טוב.

תפריט הצהריים מינימליסטי, פשוט ונגיש (זה לא אומר שכל אחד ימצא מה לאכול), ועדיין לקח לנו המון זמן עד שהחלטנו. אולי מפאת חוסר ההחלטיות של הילדים ואולי בזכות העובדה שסופסוף הם באמת יכולים לבחור, הלכנו על שתי עסקיות – ראשונה, עיקרית וקינוח במחיר העיקרית – ופיצה ילדים (46 ש"ח). מה רבה הייתה אכזבתנו לגלות שהמנה שנבחרה לאחר לבטים קשים – סלמון מתובל בשום שמן זית ורוזמרין וכו' לא יגיע אלינו. כנראה שהגענו מוקדם מדי בשני בצהריים, ואספקת הדגים הטריים טרם הושלמה. ניסיונות כנים של בעלת המקום לתחליפים לא שכנעו את הגברת הקטנה, אז קיבלנו אפשרות לשלוט ברוטב של רביולי הבטטה (56 ש"ח). הילדה ביקשה לשלב שמנת בעגבניות (רוזה בשפתנו) וזה אכן נעשה כהלכה ובמינונים הראויים. עיקרית נוספת, "כמו קיש" (48 ש"ח) הופיעה (כמובטח) כמאפה בטטה, כרישה וגבינות. המאפה היה ריחני, טרי אך לווה במטבלים קצת פחות מרשימים. לא הופתעתי לראות את אותם מטבלים בכוסיות קטנות לצד פיצת הילדים. מטבל פלפלים אדומים אנמי למדי, פסטו (על בסיס לא מוכר) בשמן זית (עדין) וווינגרט שהפך לחביבם של הילדים. עם כל המגבלות והצער שבצורך להזמין אותה, הפיצה עשתה עבודתה נאמנה.

לראשונות (הכלולות כאמור במחירי העיקריות) לקחנו שני מרקים שנשתו במהירות. מרק עגבניות ואורז, שבגלל סמיכותו הרבה הזכיר יותר רוטב פסטה מאשר מרק, היה טעים באופן מפתיע (בייחוד לילדה). מרק עדשים כתומות (גם הוא עם אורז, אבל פצפוצים) בתיבול עדין של כמון ושום היה נוזלי יותר וטעים לא פחות. מכיוון שהיו רק שני קינוחים לבחירה – סופלה שוקולד חם ומלבי – החלטנו לטעום משניהם. הילדים הצטערו צער כפול. הראשון מכיוון שסופלה השוקולד (שהיה לא רע כלל) הגיע בספל אספרסו קטן ולא במיכל גדול, וצערם גדל שהבינו שהקינוח השני הוא בצבע לבן ברובו ועם ריח של פרחים. אני יכול לציין, שזה היה המלבי הטוב ביותר שאכלתי, בוודאי מחוץ לתחומי יפו. בסיס טוב של שמנת, מרקם מושלם, רוטב מי ורדים סמיך במתיקות מעודנת ושברי פיסטוקים. באמת שניסיתי לשכנע שוב ושוב לטעום מהמעדן, כדי להתחרט ולהתאהב, אך נותרתי לבדי עם המלבי בבדידות מזהרת.

בתוך כל האווירה החיובית, והמוזיקה הרגועה, אפשר וצריך לציין בעיה נוספת והיא ריח שרוף שעולה מדי פעם מהתנור שנמצא במתחם הסועדים. אמנם לא מטגנים במסעדה זו (באמת), אבל גם ריח של שאריות מהתנור יגרום תחושה לא נעימה לרוב האנשים שניחנו בחוש החושני במיוחד. בקבוק מים מינרלים, קולה (לילד) ותה נענע ריחני הוסיפו לחשבון עוד 30 ש"ח והשירות (12%) שהתווסף גם הוא למחיר הסופי עיגל את החשבון ל 200 ש"ח. לסיכום, כיאה לאווירה במקום, זמן ההמתנה למנות אינו קצר, וכך מצאתי לי זמן לשוטט בין הספרים. כך גיליתי לא מעט ספרים מעניינים שאולי כדאי שאקרא. במחשבה נוספת, אפשר לקפוץ ולטעום משו...טוב ולקרוא בהמשכים.